פסק-דין בתיק ב"ל 27550-10-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16.8.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 30% נכות צמיתה מיום 2.7.08 (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה לא מילאה תחת הוראות פס"ד מכוחו התכנסה כשהחלטתה אינה מובנת. לא ברור מהם הממצאים בעטיים מעניקה הוועדה למערער נכות לפי סעיף כללי 35(1)ג .

2.2        הוועדה סותרת עצמה כאשר מחד קובעת בהתייחס לתקנה 15 כי הפעלת התקנה משקף העדר התיפקוד הוולנטרי או האחר של כף יד ימין ומנגד קובעת את נכותו של המערער בשיעור 20% לפי סעיף נכות כללי. היה על הוועדה להתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי העוסק במצב של קטיעה או לחילופין במצב של קשיון לפי סעיפי הנכות המותאמים כאמור בחוות דעתו של פרופ' צינמן.

2.3        שגתה הוועדה עת לא התייחסה ולא נתנה משקל למצבו הנפשי של המערער המתבטא בנכות בתחום האורטופדי כעולה מחוות הדעת.

3.         טענות המשיב:

3.1        לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה מכוח פס"ד שניתן ביום 30.6.11. פס"ד הורה במפורש לוועדה להתייחס לחוות הדעת של פרופ' צינמן הא ותו לא. הוועדה בטרם התייחסותה לחוות דעת זו ערכה בדיקה קלינית למערער, תוצאותיה פורטו בפרוטוקול ולאחר מכן הוועדה התייחסה באופן מנומק ומפורט לקביעותיו של פרופ' צינמן. הוועדה בדעה כי סעיפי הליקוי המותאמים שנבחרו ע"י פרופ' צינמן אינם שייכים למצב המתבטא בבדיקה הקלינית שנערכה למערער ולדעתה יש להתאים למערער סעיפי ליקוי אחרים והיא בחרה בסעיף 35 (1) ג' שלשונו (קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה).

3.2        הוועדה מציינת גם לפרוטוקול הערה חשובה שלדעתה כאשר מדובר במצב בן 15 שנה מאז הפגיעה לדעתה מבחינה רפואית יש לצפות לדלדול מסיבי ונוקשה של שרירי כף היד אולם מצב זה הוועדה לא מצאה אותו בבדיקה הקלינית.

3.3        הוועדה מציינת לעניין תקנה 15 וקובעת שהשיעור שנקבע להפעלתה הינו מתאים לעניין התפקוד של כף יד ימין כאשר פרופ' צינמן בחוות דעתו וגם כאשר הוועדה הרפואית קבעה קודם לכן שאי הפעלת כף היד על ידי המערער לא נובעת כולה ממצב אורטופדי אלא ממצב וולונטרי כלשון הוועדה ומצב נפשי כלשון פרופ' צינמן. במילים אחרות המערער בוחר שלא להפעיל את כף ידו ולא כתוצאה מהפגיעה. החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת כאמור לעיל.

3.4        יש לציין כי הוועדה נאלצת להתמודד עם חוות דעת שנערכה בשנת 2005, כלומר כ - 6 שנים או יותר ממועד התכנסותה.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

            הלכה פסוקה היא כי:

            " משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן ביום 30.6.11 ע"י כב' הרשם דאז אסף הראל שנתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, בו נקבע כי:

            " ...אני מסכים להשבת עיניינו של המערער, לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, ע"מ שתעיין בחוות דעת פרופ' צינמן מיום 31.10.05 ותקבע אם יש בה כדי לשנות את החלטתה מיום 1.3.11. המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות ב"כ, החלטת הוועדה תהייה מפורטת ומנומקת.".

6.         בהתאם לפס"ד מכוחו התכנסה הוועדה היה עליה להתייחס לחוות הדעת של פרופ' צינמן ולאחר עיון בה לקבוע האם יש בה כדי לשנות מהחלטתה.

7.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין.           

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 16.8.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי משנת 2000 המצב אותו דבר, לא מסוגל ליישר אצבעות, כאבים עזים בלילה, נודף ריח רע, לא יכול ליישר את האצבעות.